הרב שלום יצחק מעטוף זצ"ל – רב הקהילה

מו"ר הרב שלום יצחק מעטוף – רב הקהילה
אביו: מו"ר יצחק בן חסאן בן דוח זצ"ל.
נולד: תר"ע (1910)
נתבש"ם: ט"ז ניסן תשל"א (11 באפריל 1971)
הרב שלום יצחק מעטוף (דוח) זצ"ל, שימש כמנהיג קהילת יהודי חבאן בזמן עלייתם ארצה, ונתמנה לרב הקהילה בארץ, והיה חשוב מקובל על כל הקהילה כל ימיו.

אביו של הרב שלום זצ"ל, היה חשוך בנים מנישואיו הראשונים וזקני העדה היו מפצירים בו להינשא בשנית בכדי שיוכל לזכות לזרע של קיימא מאשה שניה. אך עם זאת, הזהירו אותו, שאשה זו תביא לו פרי בטן אך הוא ירד מנכסיו. וכך אכן היה. ר' יצחק בן חסאן אביו של הרב שלום, נשא לאשה את מרת שמס בנת סלימן ממשפחת שמאך וילדה לו בנים וירד מנכסיו. בהגיע הרב לגיל 10 שנים, היה אביו כבר עני מרוד וחסר כל, עד אשר נכנסו בניו לעבוד וחזרה הרווחה לביתם.

 

את חינוכו, קבל הרב בעיקר מאביו שהיה בר אוריין ונצר קדושים, מילדותו ניכרו בו סימנים של תלמיד חכם המקובל על הבריות, עניו וחביב. מספרים שבעודו ילד קטן, בלט בתפיסתו המהירה, בקיאותו וידענותו הרחבה.

בגיל חמש עשרה שנה, למד שחיטה והסמכה לתלמיד חכם אצל מו"ר חסאן בן בראהים מעטוף, שהיה רבה של קהילת חבאן באותם ימים.

כבר בגיל צעיר הטביע את חותמו על חיי הקהילה ועל חיי הגויים בעיר, השם סלאם בן סחאק עורר חרדת קודש ויראה בפני כל היהודים ולהבדיל הגויים, ראו בו דמות של מנהיג משכמו ומעלה ובקיא בתורה.

במקצועו

אביו מו"ר יצחק לימדו את מלאכת הצורפות שהייתה מלאכתם של כל יהודי חבאן, ואליו היה מצטרף במסעות הפרנסה.


הרב שלום ואחיו ר' יפת נטלו על עצמם את פרנסת הבית במקצוע הצורפות, כאשר נכנסו בניו לעבוד חזרה הרווחה לביתם.


בעבודתו בצורפות היה יושב וקורא תוך כדי עשיית המלאכה שלכאורה דורשת התבוננות מרובה וחפץ ה' בידו יצלח, שגם למד וגם עבודתו הייתה תמיד נקייה, יפה ומדויקת.
 

מידותיו
נעים הליכות, שקט וצנוע וכל נתיבותיו שלום. כשמו כן הוא, אוהב שלום ומרבה שלום. גבורתו היא חולשתו, חולשה של נמיכות קומה בפני כל יהודי באשר הוא, כאב בליבו פנימה את כאבו של עם ישראל. היטה אוזן והקשיב לכל שיג ושיח כל נפש יהודית, בין גדול בין קטן, עניו בכל נימי נפשו ורוחו. מחל על כבודו והרבה כבוד שמיים.

 

מנהיגות ויחסי קהילה
מנהיגות, אפשר לומר כי איש לא מינה אותו למנהיגות, המנהיגות צמחה איתו, בד בבד עם לימוד התורה ומלאכת הצורפות עסק גם בענייני הקהילה בחבאן, מעורה בכל פרט ופרט בענייניה הגשמיים והרוחניים של הקהילה, מיעט לדבר והרבה לעשות, לא חסך מעצמו עמל ומאמץ לקידום ופתרון בעיות שהיו ברומו של עולם בחיי הקהילה.

בשנת תש"ו, בהיותו בן שלושים ושבע שנים, נתמנה הרב שלום יצחק מעטוף לראש הקהילה ולמנהיגה הרוחני בחבאן.

יחסו עם הקהילה – היה תמיד חולק כבוד למבוגרים ממנו. היה שפל בעיני עצמו, והיה מוותר על ענייניו הפרטיים, אך כאשר הדבר נוגע לקהילה ולציבור, ובפרט בענייני דת, נלחם למען זה בחירוף נפש ושואג כארי על מנת לשמור על צביונה הדתי והרוחני של הקהילה.

יחסו עם הגויים – היה מכובד מאוד בעיני הגויים,חששו להרגיזו, בעיקר בגַּרְדֵאן (אזור הנמצא כ- 60 או 70 ק"מ מצפון מזרח לחבאן), לשם היה הולך רוב הזמן, והיה מוכר היטב, בבואו אליהם היו שמחים, והיו מתייעצים איתו בכל מיני עניינים פרטיים, כלכליים ושבטיים.

התקבל כסמכות גם אצל המלך בכל ענייני הכלל, דבריו נתקבלו בכבוד וביראה, ובקשתו נעשתה.  
העלייה לארץ ישראל

כאחד מבני עליה זכה הרב להיות מפעילי העלייה של יהודי חבאן לארץ האבות. נציגי הקהילה ופעילי העלייה עברו תלאות רבות עד שזכו ליצור מגעים עם נציגי שלטונות ישראל שבאו לתימן בכדי להעלות את יהודי תימן לארץ הקודש.

 בשנת תש"י (1949) עמד הרב שלום יצחק מעטוף זצ"ל בראש הקהילה בעלותם ארצה.
רב לקהילת הקודש בישראל

זמן קצר אחר עלייתם ארצה הוצרכה הקהילה למנות לה רב ומנהיג, והרב שלום יצחק מעטוף זצ"ל נבחר פה אחד על ידי הקהילה להיות לה לרב ומנהיג. לאחר שנבחר להיות מועמדה של הקהילה, נשלח למבחנים בירושלים, לאחר שאלות הרבנים דרישתם וחקירתם לעומקה של הלכה, הופתעו לגלות אדם בעל שיעור קומה משכמו ומעלה בקיא בתורה ובעומקה של הלכה, הרבנים עמדו המומים ומשתוממים לנוכח ידיעותיו הרבות ובקיאותו בתורה, הם ידעו כי לפניהם עומד בר אוריין תלמיד חכם. ולאחר שעמד במבחנים ובסבך הקושיות והשאלות, ניתנה לו ההסמכה ע"י ובמעמד רבניה של מועצת הרבנות בירושלים, נתמנה לרב הקהילה בשנת תשי"א.

בתוקף תפקידו כרב הקהילה עסק בכל התחומים, עריכת נישואין, השכנת שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו נושא זה היה בראש מעיניו, שזה יסוד לחיים תקינים. פתרון בעיות ומתן תשובות, הדרכה ושיעורים בעניינים כלליים והלכתיים. והעיקר דאגה רבה לצרכיה הרוחניים והגשמיים של הקהילה, וכאן דווקא מתגלה גבורתו של הרב, כל מה שקשור בכל ענייני הלכה עמד בעוז ובגבורה ולא נתן פתח ומקום לפשרות, תקיף, החלטי וסמכותי, וקביעתו אין להרהר אחריה.
חייו ומפעלו

בניגוד לחייו של הרב בחוץ לארץ שהיו מלאי נחת, כאן התהפך הגלגל וחייו של הרב היו קשים מנשוא, חי חיי עוני ומרדות, במשכורתו הדלה והזעומה ניהל אורח חיים פשוט וצנוע וקיים את משפחתו המבורכת. המשרה הרמה והמצוקות והתלאות שהיו מנת חלקו הגבירו את הסבל והמכאוב, בבחינת "הרבנות מקברת את בעליה". ואכן המעמסה הרבה החלה לתת את אותותיה בו, זאת מפני אהבתו ומסירותו.

משאת חייו הייתה בראש ובראשונה להגביר את האחווה, לייסד את השלום ולסלק המחלוקות בקהילה, להנחיל אהבת חינם ויראת שמיים אמיתיים.

אחד ממפעלי חייו החשובים הייתה שמירת המורשת של יהודי חבאן, ובייחוד שמירת נוסח התפילה המסורתי של יהדות חבאן שהלך ונשתכח בארץ משום סידורי התפילה מנוסחים שונים אשר החלו לדחוק את מסורת התפילה של יהודי חבאן. אמנם, הרב שלום זצ"ל השקיע מאמצים גדולים כדי לחקור את מנהגי העדה, וכתב את התכלאל "עטרת זקנים" כמנהג ק"ק יהודי חבאן, וכותב הרב בהקדמה לסידורו: וציינתי את התכלאל בשם עטרת זקנים על שם הכתוב "עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם" כלומר, כשהבנים מחזיקין מנהג אבותיהם בידיהם, מחזיקין תפארת אבותם. ומה שמוסיפין בדעה אחת בלי מחלוקת, מוסיפין על העטרה. ולא זכה בחייו לעסוק בהוצאתו לאור. ובני משפחתו זכו וזיכו להמשיך את מפעל חייו והוציאו לאור את התכלאל אשר עמל עליו רבות, וזה המקום להודות לבני המשפחה וכל העוסקים במלאכה להמשיך את משאת חייו של הרב זצ"ל.

 הרב שלום זצ"ל אף היה מחבר ומשורר, שיריו וחיבוריו כתובים עברית וערבית, על שיריו וחיבוריו כותב יוסף טובי: "משירים אלו נראה שהמשיך מסורתם של משוררי תימן, הן מבחינת צורת השיר והן מבחינת תוכנו, שכן שנושא העיקרי של השירים הוא הצפייה לגאולה".

אחת מיצירותיו נקראת "ניצוצי שחר" – המדברת על התעוררות מן התנומה ושחרור מן העוונות. כל הנראה מדבריו יצירה זו נכתבה בארץ, וכלשונו: "אברך את ה' אשר יעצני והחייני. ואל ארץ קדושה ארץ אבותי הגיעני. וניצוצי שחר הראני. והוא העירני והקיצני". בני המשפחה מסרו שיצירה זו נכתבה סמוך לאחר העלייה.

עוד מיצירותיו וחיבוריו ניתן למצוא בתכלאל אשר הוציאו בני משפחתו.

 

 

תאריכים בחייו

תר"ע – שנת לידתו.
תש"ו – נתמנה לראש הקהילה ולמנהיגה הרוחני בחבאן.
תש"י – עמד בראש הקהילה בעלותם ארצה.
תשי"א – נתמנה לרב הקהילה בארץ.
ט"ז ניסן תשל"א – תאריך פטירתו.

כשנתבקש הרב לעולמו במוצאי יום טוב ראשון של פסח (טז' ניסן תשל"א) והוא בן 61 בלבד, אנשי החברה קדישא לא ההינו לגשת אליו, עד שסאלם בן יחיא מעטוף ע"ה אזר אומץ וטיפל בטהרתו. וכשסך אותו בשמן הניח יד שמאל על החזה ושכח להניח אח יד ימין, והנה הוא רואה שהרב מרים את ידו הימנית לאט לאט ומניחה על ידו השמאלית. ומהבהלה נוצר לסאלם בן יחיא שביל של שיער לבן בזקנו, וכשיצא משם אמר לבניו, ראו מה עשה לי אביכם.

בזמן חייו הקצר של הרב, זכה הוא להשריש את שורש התורה בעדתנו. יהי רצון שזכותו תעמוד לנו ולדורות הבאים אחרינו ותורתו תהיה מגן וצינה עלינו ותהיה תמיד נר לרגלנו.

 

מקורות:

ספר המורה "יהדות חבאן", לוח שנה המורה.

חוברת "שלום באהליך", תכלאל "עטרת זקנים".

Please reload

Please reload

RSS Feed

ברקע מתנגן השיר: "בריק אלימן" - בלחן חבאני מקורי אותנטי בביצוע המשורר שלום יצחק מעטוף ז"ל

Copyright © 2016.  All Rights Reserved

לק"י