חג הסוכות: בצלא דמהימנותא

11/10/2011

 חג הסוכות, מי לא אוהב את החג הזה, חג שנקרא עליו זמן שמחתנו ולא לחינם. חג של רוממות רוח, חג של אהבה, זה החג של המשפחה. חג שנקרא במקורות "חג" כי הוא פשוט חג.

 

מיד בצאת יום הכיפורים, מתחילים להריח את ריח האַטַ'אבְּ ברחבי המושב, אנו כבר יודעים שהחג הזה לא נשב בבית, אלא תמיד בסוכה עם המשפחה, חברים, שכנים לא משנה עם מי – אנחנו לא נשב לבד.

 

מדהים לגלות כל פעם מחדש, שמה שנראה לנו כפשוט וסתם עוד חוויה מן היום יום, יש לה מקור מאבותינו, אם זה מקור הלכתי או סתם עוד מקור חברתי שהושרש לדורות הבאים.

 

סוכה

 

המורה סעדיה בספרו מציין שבחבאן לא היו מצויות סוכות שנבנו על גבי הקרקע וזאת כי על כל גגות בתי היהודים, היה שטח שהוקצה במיוחד לסוכה כאשר שטח זה משותף לכל דיירי הבניין.

 

יש שנהגו בעת כניסתם לסוכה להזמין את האשופיזין.

 

בברכת "לישב בסוכה" נוהגים אנו לברך בכל פעם שאנו מגיעים לסוכה שבדעתנו לשבת בה ולאו דווקא בעת אכילה (עיין שולחן ערוך המקוצר להרב רצאבי פה הלכה י"א)

 

ארבעת המינים

 

לעומת זאת, את מצוות ארבעת המינים נבצר מהם לקיים מפאת חסרון האתרוג והערבה (ע"פ עדות שכך היה בדורות האחרונים). רק במקרים בודדים שבהם הביאו ארבעת המינים מאִלְבֵיצָ'א או מדְּתִינִהּ, כפי שסיפרה קמר בנת סלימן אשת הרב שלום יצחק מעטוף זצוק"ל, שבהיותה ילדה קטנה שלחו אביה סלימן בן עווד ודודהּ חסן בן עווד את סאלים אל-כהן שהיה המארי בחבאן לאלביצ'א שיביא משם סט אחד של ארבעת המינים ע"מ שינענעו בהם כל הציבור וכך באמת היה, את הסט קיבל שליח הציבור שהכריז שעל כל אחד להעביר את המצווה לחבירו בכדי שינענע תוך שהוא נותן לו אותה במתנה גמורה.

 

כמו כן, סיפרו סעדיה משה הלל ומשה יוסף שמאך שהיתה פעם ואף הם הביאו מצווה אחת לכל הציבור.ככל הנראה, מפאת אי-יכולתם לקיים את מצוות ארבעת המינים בשלימותה, לא ידוע על מנהג מוסכם במצווה זו על ענייניה ופרטיה וישנם הרבה שיטות בעניין. (להרחבה עיין לוח שנה עטרת זקנים/לוח המורה שנת התשע"א).

 

בונים סוכה במעברה

 

באגידת הלולב המנהג הפשוט שאין להוסיף על שלושה הדסים כפי שראינו אצל התימנים. למרות זאת, מספרים על מו"ר מוסא בן יוסף שמאך שנהג להוסיף על שלושה הדסים).

 

מנהגנו בנענוע הלולב, שבהלל מנענעים פעמיים בכל פסוק פעם בעת קריאת שליח הציבור ופעם בשעה שהציבור חוזרים אחריו.

 

ונהגו לנענע כולם כאחד בשפה ברורה ובנעימה. בהוד ובהדר, אשרי עין ראתה כל אלה, אשרי העם שככה לו.

 

כבכל חג וחג אצל עדתנו הקדושה, לאחר תפילת שחרית לא יוצאים מבית הכנסת עד שיברכו איש את רעהו, בנוסח הזה: "תוסיפו שנים על שנים רבות שמחים ושלמים חגים ומועדים טובים" ועונים לו "ואתה תוסיף שנים" וכו'.

 

יש שנהגו לברך את הברכה כאשר הם משמיטים את המילים "שמחים ושלמים".במכתב שכתב השליח לארץ ישראל יחיא בן עוואד חבאני לסוכנות היהודית בשנת תש"ה, כתב את הברכה בנוסח קצת שונה: "תוסיפו שנים על שנים רבות שמחים וטובי לב חגים ומועדים טובים". כאשר שאלתי את הרב אהרון מעטוף בעניין הוא אמר שנראה שזה היה מנהגם של הִל עַדַּאנִי.

 

לימוד קהלת

 

נהגו לקרוא בספר קהלת לאחר המנחה או לאחר הסעודה. מנהג זה ידוע גם בקהילות רבות ואצלינו בשונה ממנהג תימן לא נהגו לתרגם את המגילות כלל.

 

לימוד בחול המועד

 

לאחר תפילת השחר של חול המועד, נהגו הגברים לשנות מספר פרקים מתוך הרמב"ם בהלכות מועד (אִלְפְרָקִים) וזאת במנגינה המיוחדת לכך. פרקים אלה עסקו המלאכות המותרות והאסורות בחולו של מועד.

 

ראוי לציין, שהחבאנים לא עבדו בכלל בחול בשום עבודה.

 

החל משעות אחר הצהריים ובלילות, קראו הם בהלכות שחיטה ואף זאת במנגינה מיוחדת. המורה סעדיה זצ"ל מוסיף וכותב שהשוחטים למדו בכדי לשנן את ההלכות ואילו אלה שאינם שוחטים למדו לשמה – אשרי עין ראתה כל אלה.

 

אִלְמִכְרַגּ'

 

החבאנים היו יודעים בחיי קהילה תוססת וחמה. בכל חג ואף בחול המועד של סוכות הרבו בביקורי נימוסין איש אצל חבירו וקראו למנהג זה בשם " אִלְמִכְרַגּ' " כאשר שבכל יום היו שואלים את מקבל ההחלטות במשפחה " עִנְדּ מִן אִלְיוּם אִלְמִכְרַגּ'?" (כלומר, אצל מי מתאספים היום).

 

התוועדות זו נועדה לשם חדודים ודרשות בדברי תורה. מוסיף המורה ומציין שלעיתים קרובות נוצרו דיונים שנגררו לויכוחים סוערים ואף קולניים.

 

משחקים

 

יהודי חבאן מלאי מרץ היו ואהבו לשחק. הם ייחדו לכל חג משחק או כמה משחקים ייחודיים לאותו חג. המשחקים שהיו משחקים בחול המועד הינם: תְּיוּר, בְעָארִיט ואִלְהִיגִהּ.

 

על משחקי חול המועד בע"ה ב"נ במאמר אחר.

 

לֵילַת לְחִיתּוּם (הושענא רבא)

 

לאחר תפילת ערבית הולכים איש איש לביתו לסעוד את סעודת הערב ולאחריה שבים אל בית הכנסת ללימוד. נהגו שבלילה זה, לאכול קליות וכדו' גם כשאין סוכה (ע"פ שע"ה: לא נהגו בקהילות תימן לבנות סוכה בחצר בית הכנסת), כי אין זה אכילת קבע (ויש המחמירים).

 

מבנה הלימוד: קוראים כל ספר דברים, פרקי תהילים, סליחות עם שבעה כורתי ברית כמובא בסידורים וכן נהגו לומר י"ג מידות ולתקוע בשופר לאחר מכן קוראים אדרא זוטא עד תפילת שחרית (העיר הרב סעדיה בן עוואד מעטוף בוחסון שליט"א שבחבאן נהגו לקרוא רק את ספר דברים והאידרא ואת הסליחות היו אומרים בשחרית).

 

בהושענות המנהג להקיף רק עם הלולב (והאתרוג) וללא חמשת בדי הערבה המיועדים לחיבוט (בדורינו יש שמקיפים גם עם הערבות, כי עניין זה צריך עיון מדוע הקיפו בלעדיהם).

 

חיבוט ערבה

 

נהגו שמטעם בית הכנסת מניחים בחוץ את הערבות וכל הרוצה יקח משם. כמו כן, בחבאן נהגו לחבוט בפנים בית הכנסת ואילו בדורינו חובטים מחוצה לה.

מקורות:
"יהודי חבאן בדורות האחרונים" מאת המורה סעדיה זצ"ל.
תכלאל "עטרת זקנים: מהדורא בתרא כרך יום כיפור.
לוח השנה "עטרת זקנים – לוח המורה" שנת תשע"א.
שולחן ערוך המקוצר להרה"ג יצחק רצבאי שליט"א.

 

Please reload

Please reload

RSS Feed

ברקע מתנגן השיר: "בריק אלימן" - בלחן חבאני מקורי אותנטי בביצוע המשורר שלום יצחק מעטוף ז"ל

Copyright © 2016.  All Rights Reserved

לק"י