מסורת ומנהגים של יהודי חבאן

בחמישי ושישי באפריל 1945 נפגשתי ברעננה, בשרון, ואחר כך גם בתל-אביב עם יחיא (זכריה) בן עוואד בן אברהים (אברהם) החבאני, שזה מקרוב הגיע לארץ ישראל עם אשתו, שלושת ילדיו ובן אחותו, גבר בגיל העמידה. מפיו שמעתי על מנהגי יהדות חבאן וסביבותיה אשר בחצרמות, הנמצאת תחת שלטון ערבי ובפיקוח אנגליה. מחבאן לעדן, עיר הנמל הגדול ומושב המושל הבריטי, מהלך עשרה ימים וחצי על דבשת הגמל.

 

היהודים היו יושבים בהרים ובמערות ועד היום יש כתובות המעידות על כך. ויש להם ספרים בכתיבת יד על קלף. לפי המסורת היו היהודים חיים בפיזור בדרומו של חצי אי-עקב עוד לפני חורבן בית שני. לעדת היהודים בחבאן ובסביבותיה אין היסטוריה כתובה, אלא תולדותיהם נמסרים בעל פה, מדור לדור.

 

 יחיא בן עוואד היל-עדני

 

בעיר חבאן מתגוררים כיום 450 נפשות יהודיות וכ-250 נפשות בכפרים הסמוכים, והם: 1) אל-חאצ'נה, 2) דאתינה, 3) דהר, 4) שוגרה, 5) אביאן.

 

מחבאן העיר ועד הודו – מצהיר איש שיחי – אין יהודים כלל.

 

לפי המסורת, בני שבט דן מתגוררים במדבר הגדול המכונה בפי הערבים: רובע אל-כ'אלי, בין שני הרים המכונים "שכוּת ורחוּת". ומן העיר חבאן ובנותיה עד מדבר רובע אל כ'אלי מהלך יום וחצי על דבשת הגמל.

ועוד מוסר איש שיחי: "אנחנו יהודי חבאן וסביבותיה נמצאים מלפני חורבן בית שני ואנחנו 'ראש גולים' ולנו ספרים והם: ספרי הרמב"ם, שולחן ערוך, רבנו ירוחם, רב אלפס, הגמרא, משנה, תלמוד, עין יעקב, צרור המור, מדרש כתיבת יד, ספר הכוונות בכתב יד, מערכת האלהות, ספר מנגים 'תכלאל' ועוד".

 

 העיר חבאן - כיום

 

יהודי חבאן שומרים, כמובן, את כל החגים: שלש רגלים, חנוכה ופורים ותשעה באב ושאר תעניות. כולם בקיאים בהלכות שחיטה ובכל פסקי הדינים. חרדים מאד על דתם. השבת הוא יום שכולו קודש. קבלת שבת ביום השישי מתחילה שעה אחת או שתים אחר הצבריים. שום נשואי תערובת לא קרו אצל יהודי חבאן וסביבותיה. הוא מדגיש: אין הבדל במנהגים בין יהודי חבאן ויהודי תימן, אבל יש הבדל במבנה הגוף, בחזות החיצונית. יהודי חבאן הם גבהי קומה, בריאים וחסונים ויש בהם גם נושאי נשק.

 

אין להם, ליהודי חבאן לא כהנים ולא לוים. בית הקברות הוא כאלף אמה מן העיר. "אין אנו מקימים מצבות, כי אם ערמת אבנים בלי שום ציון לזכר המת". ועוד הדגיש: "חרם דרבנו גרשום" לא הגיע לחבאן. נוהגים יהודי חבאן וסביבותיה לקחת משתיים עד שלש נשים "על מנת שיספיק להם בשלשה דברים מדברי תורה ועשרה מדברי סופרים".

 

בית הכנסת הראשון נקרא על שם ספר אלחריזי ובית הכנסת השני הוא בית הכנסת החדש ונקרא בשם: "אל-מעטוף". כי מכספם של בני מעטוף נבנה והוקם בית כנסת זה.אין בהן לא ספסלים ולא כסאות אלא מחצלאות יפות. יושבים מסובים וברגלים מקופלות על המחצלאות וגם התיבה על המחצלאות. יהודי חבאן מתפללים בצפון נגד ירושלים ומסורת בידהם ומפי אבותיהם שהם מתפללים לצון כי המזרח לימין והמערב לשמאל ובלילה משאינו יודע בין מזרח למערב משמש להם סימן כוכב אחד שנקרא שמו "זהרה" שהוא כנגד ירושלים וסימן זה נתנו להם אבות אבותיהם בצאתם מירושלים.

 

 

ספרי התורה נמצאים בהיכל, בבית הכנסת. בבית הכנסת "אל-חריזי" ישנם ששה ספרי תורה ובבית הכנסת "אל מעטוף" – עשרה ספרי תורה. בחבאן יש שתי מקוואות סמוכות לבתי הכנסיות. מתחילה היתה בחבאן רק מקווה אחת. "במקווה זו היו מים שאובים על ידי מזחלת. יש מאלו אנשי חבאן שאמרו שהיא פסולה וכי אין מקווה כשרה כי אם במי גשמים, והלכו הללו והקימו מקווה שניה".

 

נשי חבאן מחמירות על עצמן בימי הנדה, שלא תעבורנה אז בין הגברים.

 

שמונה ימים קודם הנשואין – שמחים. היום הראשון הוא הכנה והקדמה ואינו מן המנין. ושבעה ימים שמחים ממש והשבת שבימי שבעת הימים שקודם הנשואין קוראים לה: "שאבת אל-חתונה", כלומר: "שבת חתונה".

וביום ראשון מוצאי השבת מתקבצים הרבה גברים, ומתקשרים עמם גם ערביי העיר, ומביאים עצים מהיער ושעוים שמחה ופנטזיות בכלי-נשק וגם אנשי המלכות, כשרואים אותם באים מרחוק הם יורים באויר לאות שמחה של חתונה אצל היהודים. ובאים לבתיהם ומכניסים העצים.

 

ובזמן הנשואין שרים הגברים:

 

זה מקום השמחה, זה מקום השמחה, זה מקום השמחה

יום עלית משה חברו מלאכים

אמרו בן אשה ברקיעים

ניתנה מורשה על עדת ישראל, ניתנה מורשה על עדת ישראל,

 

ומסיימים:

 

זה מקום השמחה, זה מקום השמחה, זה מקום השמחה

נס יגון ואנחה.

 

ובערב עושים שמחה ומדליקים נרות בבית החתן ומתקבצים עמו הרבה גברים ונשים ושרים. וביום השני שוב מתבקצים בבית החתן ושמחים וקוראים לזה: "לילת אל-לילה" – "ליל הלילות". וצובעים בחינא את כף היד של החתן. ובבוקר שוחטים כבשים או עזים ועושים סעודה גדולה ומזמינים את כל הקרובים ובני המשפחה. והכלה גם כן צובעים ידיה בחינא ואביה מזמין את החתן לסעודה שמנה ודשנה. ביום הקידושין עושה אביה גם כן סעודה ומזמין את החתן וקובי החתן לסעוד עמו, וחוזר החתן ליתו. אבי הכלה עושה שמחה בביתו והחתן עושה שמחה בביתו עד שעה שתים-שלש בלילה. ומקדשים ומביאות הנשים את הכלה בשירים ובמחולות לבית החתן ונפטרים לבתיהם בשלום.

 

מיום החופה יושבים החתן והכלה שבעה ימים והם "שבעת ימי המשתה". החתן בליל הנישואין, בשעה חמש קודם הערב, סורקים את ראשו, מסלסלים שיער ראשו ונונים צבע אדום בפרק הקודקוד, מהמצח ועד למטה. וניתנים אפר בשולי השיער, בתחילת הצבע האדום, וכשנותנים האפר אומרים לו: "אם אשכחך ירושלים תשכח ימני". האפר, זכר לשריפת ההיכל, והאודם זכר לחורבן המקדש שלא תהיה לחתן שמחה שלימה. מזכירים אותו חורבן המקדש, כי מיום שנחרב אין שמחה שלימה לישראל, ולכן מזכירים את החורבן בחתונה.

 

משתים עשרה ומעלה משיאים את הבת. והנערים משש עשרה ומעלה. הבחור קונה את ארוסתו ואומר: "בפרוטה מתקדשת". יחיא עוואד החבאני אמר לי: "אבותינו היו נוהגים בחבאן לאמור: משיא הא את בתו בשבעה בהמה דקה ושלשת רבעי דורה, וכסותה השייכה לה". הקדושין אינם בטבעת אלא במוהר ממש.

 

ברית מילה לשמונה ימים. תלמידי חכמים עוסקים במילה. ביום המילה של בן הזכר ניתן השם לילד על ידי המברך על הכוס של הברכה והוא יכול להיות האב הבן הבכור או אחד מקרובי המשפחה. לבת יש והשם ניתן לה באותו יום שנולדה או למחרת היום.

 

מחברי בית הדין בחבאן וחשובי העדה הוא מזכיר את השמות הבאים: 1) סעיד בן מוס, חבר בית דין ולפי מקצועו צורף כסף. 2) סלם יוסף, חבר בית דין וצורף כסף. 3) סלם מוסא, חבר בית דין וצורף כסף לפי מקצועו. 4) מוסא יוסף, חבר בית דין וצורף כסף לפי מקצועו. 5) סלא יצחק. 6) ברהים (אברהם) יוסף. 7) יצחק סלימן. 8) עוואד הלאל. 9) סעיד מוסא. 10) מוסא עוואד. 11) הלאל יוסף. 12) מנסור יוסף. 13) מוסא יוסף.

 

מהשמות הניתנים לנערים ולילדות אפשר להיווכח שברובם הם שמות ערביים ולהם מושג עברי וקשורים עם מאורעות הטבע והם:

 

זכרים: סלם (שלום), סעיד, מנסור, חסן,הלאל (ירח), עוואד, מעטוף, ברהים (אברהם), סחאק (יצחק), שמאך (רם), אסעד, צאלאח (צדוק), יחיא (זכריה).

 

נקבות: רבקה, שמעה (דונג), מארים (מרים), שמויש (שמש), מוהרה (סוסיה), חסיינה, גאמאר, שושנה, שמחה, רד'א, זוהרה, ד'אביה, ראלייה.

 

האב מלמד את בנו תורה ומי שאין לו אב בעיר או יתום מלמדים אותו הקרובים לו. רק הילדים מבני שלש ומעלה לומדם בתלמוד תורה. וכן לומד הילד מנערותו מלאכת הצורפות בכסף, שבה עוסקים יהודי חבאן וסביבותיה ועל זה מחייתם בן הגויים.

המאמר המקורי ניתן להורדה כאן (קובץ PDF)

Please reload

Please reload

RSS Feed

ברקע מתנגן השיר: "בריק אלימן" - בלחן חבאני מקורי אותנטי בביצוע המשורר שלום יצחק מעטוף ז"ל

Copyright © 2016.  All Rights Reserved

לק"י