חג הפורים

05/03/2012

 

מידי שנה מצוין חג הפורים בכל ישראל, וכמו כל קהילה גם ליהודי חבאן יש מנהגים יחודיים להם. יחסי חברה מפותחים, לכידות ומרץ הוסיפו צבע למנהגי החג ולימים שלפניו.

 

לְעִיְבּ אִל פוּר

בערבי שמונת הימים שלפני פורים, היו מתאספים גברים, נשים וטף אל ה"חאפה" (מגרש) – רחבה, הסמוכה לבתי המגורים ומשחקים משחקי פורים שקיבלו במסורת מדור קודם, קבוצות נשים וקבוצות גברים בכל הגילאים לקחו חלק פעיל במשחקים שנמשכו עד השעות הקטנות של הלילה.

 

דוגמאות לחלק מהמשחקים ששיחקו (להרחבה: ספר המורה עמ' 96)

באלבחיית (חמור חדש), בו השתתפו גברים בלבד

ד'ייב אד'באני (זאב ורועה), טור משתתפים מחזיקים אחד במותני חברו ובראשם הרועה, כל הטור רץ ובורח מהזאב אשר תפקידו לנתק את המשתתף האחרון מהטור וכך עד שייגמר כל הטור.

צפאף, משחק מיוחד לנשים בו עומדות הנשים בשתי שורות מקבילות ושרות בחרוזים. השורה התקדמה לפי קצב השירה, שתים וחצי צעדים קדימה וכריעה קלה. השורה המקבילה נעה לאחור בקצב ובמרווח שווה. תוכן השירים היה בד"כ על עניינים אקטואליים.

גם הגברים היו שרים באופן דומה. את החיבורים והשירים היו מחברים בעצמם, הן הנשים והן הגברים.

 

הפיוט "פורים פורים לנו" במנגינה החבאנית

 

מנהגים והווי החג

בערב פורים ובסיום תענית אסתר, היו מוסיפים במלבושים נאים לכבוד החג. בתחפושות כמובן שלא נהגו כבכל תפוצות תימן. הגברים מתאספים בבתי הכנסת בעיר (ביה"כ למשפחת הלאל וביה"כ למשפחת מעטוף) לתפילת ערבית. בזמן זה עסקו הילדים בגרסה העתיקה לנפצים, פיצוץ גללים. הנשים היו אוספות גללים אל ה"חאפה", הילדים הבעירו והכו בגללים בעזרת אבנים, לשמע קולות נפץ.

 

לקריאת המגילה היו מתאספות גם הנשים לבית הכנסת (לא היתה עזרת נשים בבתי הכנסת בחבאן, אלא היו יושבות בכותל נפרד מהגברים בתוך בית הכנסת). בשעת אמירת "המן" היו מוחאים כף אל כף או רוקעים ברגליהם פעם או פעמיים.

 

גם ביום הפורים היו מתאספים בבית הכנסת לשמוע קריאת מגילה. ציון המאורע ההיסטורי שבו ניצלו היהודים מפני גזרת השמד שהטיל המן האגגי, התקיים גם באדיבות המן עצמו, בובת המן הוצבה לראווה ע"ג גג אחד הבתים הגבוהים, כבר בבוקר יום פורים. הבובה הורכבה על חמור והולכה בין הבתים תוך קריאות גנאי להמן: "הָמָן וְאֲבּוּהּ יִנְעַל אֲבּוּהּ, הָמָן וּבְנַהּ יִחְרְקוּ דִקְנַהּ". כל משפחה הייתה תורמת מעט נפט למאורע. לפני תפילת מנחה היו מלבישים את בובת המן בבגדי חייל ("עַסְכְּרִי") החגור בחגורת נפץ (העשויה מגלילי נפץ-"פְרַאקִיע" שהתקבלו מאת מלך חבאן), את בגדיו הספיגו בנפט ולאחר כבוד, נתלה על עץ גבוה. תחת בובת המן ה"מדליקה", הובערה מדורה שחתמה את הטקס. שמחה אחזה בכל משתתפי המעמד לנוכח שריפת בובת המן והתפוצצותו. לאחר תפילת מנחה היו מתאספים משפחות משפחות לסעודת אסתר, ולאחריה מספרים מענייני פורים ונס הצלת היהודים.

 

 

קריאת התורה לפורים נוסח יהדו חבאן

 

משלוח מנות ומתנות לאביונים

המצב הכלכלי בקרב יהודי חבאן היה דל ולרוב חיו בצמצום, אך מצב זה לא מנע מערך העזרה לזולת לתפוס מקום מרכזי באורח החיים. פורים היווה הזדמנות נוספת לעזור ל"מאן כותוב לה" (=למי שנכתב שזה בשבילו. המורה סעדיה).  כפי הנהוג בכל תפוצות תבל, היו מקיימים את מצוות משלוח מנות. אמנם עקב עניותם, לא היו שולחים מספר רב של מנות (כמו בארץ), אלא מספר מצומצם כפי שידם משגת. את המנות היו שולחים ע"י בנות המשפחה למשפחות העניים, לאלמנות ויתומים וכמו כן לקרובי משפחתם. המשלוחים התבססו על המזון השכיח בקרב הקהילה, לחוח, מרק ובשר מישוי (צלוי). הנשים הנשואות נהגו לשלוח לאימותיהם משלוח מנות של לחוח וביצים.

 

בנימה אישית

מנהגי פורים בקרב יהודי חבאן משקפים תרבות של חיי קהילה מגובשים, ערבות הדדית ותמיכה במעוטי יכולת. ערכים אלו מהווים תשתית לחיי חברה טובים ובריאים, עלינו המלאכה לא לנטוש את מנהגי אבותינו וקל וחומר את הערכים שהורישו לנו.

 

Please reload

Please reload

RSS Feed

ברקע מתנגן השיר: "בריק אלימן" - בלחן חבאני מקורי אותנטי בביצוע המשורר שלום יצחק מעטוף ז"ל

Copyright © 2016.  All Rights Reserved

לק"י