מנהג ק"ק חבאן להגביה הקול במלים "ויבקעו המים" ומציאת טעם למנהגם

ישנו מנהג קדמון שבעת קריאת התורה בפרשת בשלח וכן בשביעי של פסח, שמנמיכים את הקול בשלושה פסוקים מסויימים.

הפסוקים הם (שמות יד יט-כא):

 

וַיִּסַּ֞ע מַלְאַ֣ךְ הָאֱלֹהִ֗ים הַהֹלֵךְ֙ לִפְנֵי֙ מַחֲנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֵּ֖לֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶ֑ם וַיִּסַּ֞ע עַמּ֤וּד הֶֽעָנָן֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם וַיַּֽעֲמֹ֖ד מֵאַחֲרֵיהֶֽם׃

וַיָּבֹ֞א בֵּ֣ין ׀ מַחֲנֵ֣ה מִצְרַ֗יִם וּבֵין֙ מַחֲנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וַיְהִ֤י הֶֽעָנָן֙ וְהַחֹ֔שֶׁךְ וַיָּ֖אֶר אֶת־הַלָּ֑יְלָה וְלֹא־קָרַ֥ב זֶ֛ה אֶל־זֶ֖ה כׇּל־הַלָּֽיְלָה׃

וַיֵּ֨ט מֹשֶׁ֣ה אֶת־יָדוֹ֮ עַל־הַיָּם֒ וַיּ֣וֹלֶךְ יְהֹוָ֣ה ׀ אֶת־הַ֠יָּ֠ם בְּר֨וּחַ קָדִ֤ים עַזָּה֙ כׇּל־הַלַּ֔יְלָה וַיָּ֥שֶׂם אֶת־הַיָּ֖ם לֶחָרָבָ֑ה וַיִּבָּקְע֖וּ הַמָּֽיִם׃

 

"ספר תורה שהועלה מחבאן"

 

"עד היום, בדרך כלל בכל הספרים שהביאו את הדבר, וראיתי לפחות בשלשה ספרים, כולם אומרים שהמנהג הזה נשתכח. לדבריהם המנהג הזה היה בתימן בימי קדם, ועכשיו בזמנינו לא נשמע המנהג הזה בשום מקום.

 

לפני כמה שבועות, בחודש אדר (ה'תש"ע), באו אצלי אנשים לרגל הוצאת הסידור של החבאנים. ופתאום הם אומרים לי שיש להם את המנהג הזה, והוא קיים אצלם עד היום.

אשרינו מה טוב חלקנו.

לא ידענו, חשבנו שכבר נשכח הדבר הזה, שנעלם וכבר לא קיים.

אבל אם אצל החבאנים זה עוד קיים, התחלתי לחשוב שאולי כדאי שגם אנחנו ניקח את זה.

 

אבל הם אמרו לי עוד חידוש.

הם נוהגים כך, כשמגיעים לפסוק 'ויסע' מנמיכים את הקול, גם ב'ויבא בין מחנה מצרים' מורידים את הקול, בפסוק 'ויט משה' גם מנמיכים, ודרך אגב לא רק הקורא אלא גם המתרגם, המתורגמן גם מנמיך את הקול, וזו ההלכה, כי המתורגמן אסור לו להגביה את קולו יותר מהקורא, זו גמרא מפורשת בברכות דף נ"ה וברמב"ם ובשלחן ערוך.

 

בכל אופן, עכשיו כשהגיע בסוף הפסוק למלים 'ויבקעו המים', הקורא צועק. צעקה זו לא הזכירו חכמי תימן הקדמונים.

אצלם הכל היה בקול נמוך.

פה לפי מנהג החבאנים, ב'ויבקעו המים' הוא צועק, ואחר כך חוזרים לקול הרגיל.

 

זה שאמר לי את המנהג הזה, אמר שהשבעים ושתים שמות הם בלי המלים ויבקעו המים. לא יתכן מה שהוא אמר, כי כל אחד יכול לבדוק שזה כן ממניין שבעים ושתים שמות.

ממילא זאת לא התשובה.

 

חושבני, שיש פה בעצם דבר מאד מעניין.

המנהג הזה נשמר אצלם, והם לא ידעו בעבר מה המקור לזה.

מאידך אצלנו המנהג נשתכח.

למה נשתכח המנהג?

כנראה מפני שלפעמים מישהו קורא בספר תורה, מנמיך פתאום את הקול. סתם מנמיך בדרך קריאה. ממילא לא שמו לב שפה בכוונה הנמיכו את הקול.

אבל הסיבה שאצלם המנהג נשמר, הוא דווקא בגלל זה, שעושים את הכל נמוך, וב'ויבקעו המים' צועקים. ממילא יש פה איזה משהו שמורגש וניכר.

 

ונלענ"ד שמנהגם של ישראל תורה הוא.

לא לחנם הם צועקים ב'ויבקעו המים'. יש לזה מקור במכילתא. ויבקעו המים אומרים חז"ל שלא נבקעו רק מי ים סוף, אלא כל המים שבעולם נבקעו. אפילו מים שבצלוחיות, הקב"ה בקע, כדי שהנס הזה יתפרסם בכל העולם. כל מי שהיה לו אפילו צלחת מים, כוס מים, נבקע. כדי שכל העולם ישתומם מה קרה, וחקרו עד שנודע להם על קריאת ים סוף, והיה קידוש ה' גדול בכל קצוי תבל.

חז"ל מדייקים זאת ממה שכתוב ויבקעו המים ולא כתוב ויבקע הים, דהיינו, שנבקעו כל המים שבעולם. וכן הוא אומר, זורמו מים עבות קול נתנו שחקים, אלו מים העליונים, תהום אל תהום קורא, חז"ל אומרים שהיה קול גדול.

ראיתי אח"כ בעוד מפרשים, מובא במעם לועז, שכשנבקע הים היה קול חזק שהרעיש את כל העולם. עכשיו מובן למה ב'ויבקעו המים' הם צועקים. גם בפרשת בשלח וגם בשביעי של פסח. כתוב שם כך, קולו של ים כשנבקע היה חזק כל כך, כי היתה סערה גדולה כל כך, הים היה נוהם כנהמת הארי בקצפו, עד שבשרם נעשה חידודין חידודין, לכן נאמר שמעו עמים ירגזון.

 

בכל אופן, כששמעתי זאת מהם, אמרתי אשריהם ישראל."

 

מתוך השיעור השבועי של מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א - מוצש"ק חול המועד פסח ה'תש"ע

לקריאת המאמר בשלימותו ולבירור נוסף - לחץ כאן

Please reload

Please reload

RSS Feed

ברקע מתנגן השיר: "בריק אלימן" - בלחן חבאני מקורי אותנטי בביצוע המשורר שלום יצחק מעטוף ז"ל

Copyright © 2016.  All Rights Reserved

לק"י