על יהדות חבאן - בקצרה

"הנסיכים מתימן"

 

"הידיעות על ראשית התיישבות היהודים בחבאן לוטות בערפל וטעונות בירור וחקירה. לדעת חוקרים גנוז בשירת חבאן הרבה מיסוד הניגון של העברים הקדמונים ושל נגינת בית ראשון ושני. נגינתם בשטח הליחון והפזמון שלובה באורחות חייהם המנוהלים ברוח המסורת. המונוטוניות ופשטות נעימותיהם מורים על שלוותם, אורך-רוחם וכן על קדמות מנגינותיהם. המראה החיצוני של יהודי חבאן מייחד אותם מכל שבטי ישראל. אין למצוא קהילה יהודית שדמתה באורח חייה לקהילה זו. עובדה זו מרמזת על קדמותה ובידודה מיתר קהילות ישראל דורות רבים." (יוסף שער ז"ל)

 

בדרום תימן בלב מדבר חצר-מוות חיה קהילה יהודית ייחודית השונה משאר יהודי תימן.

 

דורות ע"ג דורות שימרה הקהילה אורחות חיים יהודיים עתיקים.

המסורת בפי הקהילה מספרת, כי מוצאם משבט יהודה וגלותם החלה עוד מימי בית ראשון. במרוצת השנים שמרו בקנאות על אורח חייהם ומנהגיהם, חבל הארץ בו חיו בבידוד יחסי משאר הקהילות, הרים את תרומתו בסיוע לשימור מנהגיהם הקדומים.

 

די במבט אחד בתוארם החיצוני כדי להבין כי מדובר ביהודים אשר עבורם הזמן עמד מלכת, תיאורים של דמויות תנ"כיות מתנערות מאבק ושבות ממרוצת ההיסטוריה. גברים בעלי מחלפות שיער ארוכות ומצנפת לראשם, עטויים בשמלות ועל זרועם אצעדה. נשים בעלות שיער קלוע לצמות דקות המוסוות בשבכה ופלג גופן העליון בצעיף, עונדות שלל תכשיטי כסף שנעשו במלאכת צורפות עתיקה.

 

תבנית תוארם ובנוסף הווי ואורח חייהם הקדום אינם בעלי דמיון לאף קהילה יהודית, ייחודיותם ושונותם משאר יהודי תימן מצביעה אפוא על הבדל גזעי ומוצא אתני שונה.

 

קהילת יהודי חצרמות "ראש גולים" שגלו עוד מימי בית ראשון, מנתה בשנת 1950 כ-400 נפש, שבה אל מולדתה – ארץ ישראל, לאחר אלפי שנות גלות.

 

רוב הקהילה התיישבה בכפר ערבי נטוש – טירה, המוכר כיום כמושב ברקת.

 

(שי מדעי הי"ו)

 

חבאן, עיר ידועה בסולטנות ואחדי, בעבר צומת דרכים ותחנה חשובה בדרך הבשמים. העיר הדרומית-המזרחית ביותר בתימן שבה התגוררו יהודים. בדור האחרון חיו בחסות הסולטאן נצר אבן עבדאללה אבן מוחסן.

 

קהילת חבאן היתה מרכז לקהילות יהודיות רבות סביבה. כ-450 נפש בחמש משפחות עיקריות: מעטוף, הלל, שמאך', מיפעי ועדני. כולם היו צורפים שנדדו ממקום למקום כדי לספק למוסלמים נשק ותכשיטים.

 

יהודי חבאן, בדומה ליהודי ביצ'א, גרו ברובע שלהם (חאפת אליהוד) ששכן לרגלי הר. בין הרובע היהודי לבין הרובע המוסלמי ניצב ארמון הסולטאן. היהודים גרו בבתים גבוהים בני שתיים עד חמש קומות.

 

שני בתי כנסת בנוסח שאמי-בלדי מעורב פעלו במקום ושימשו גם כבית דין. היו שם כמה ספרי תורה שקושטו ברימוני כסף יפים.

 

דמותם ואורחות חייהם של יהודי חבאן היו שונים מכל קהילות היהודים בתימן: מגודלי שער וחגורים אבנטים, מיוחדים בדיבורם ובמאכלם, במנהגיהם בחיי היום-יום, בחגים ובמועדים. לא היו בהם כוהנים ולוויים.

 

מקור המים היה אגם אלכ'ריף המתמלא במי גשמים.

 

לאחר קום המדינה מסרו את מפתחות בתיהם לשלטונות והתכוננו לעלייה ארצה, אך רק לאחר מותו הפתאומי של השליט המקומי יכלו לצאת לעדן ומשם במטוס ללוד.

 

רובם התיישבו במושב ברקת.

 

מקור: האגודה לטיפוח חברה ותרבות - מורשת יהודי תימן

לק"י
RSS Feed

ברקע מתנגן השיר: "בריק אלימן" - בלחן חבאני מקורי אותנטי בביצוע המשורר שלום יצחק מעטוף ז"ל

Copyright © 2016.  All Rights Reserved